מחסומים, חסימות פיזיות וכבישים אסורים

ההגבלות החמורות שמטילה ישראל על חופש התנועה של הפלסטינים בגדה המערבית נאכפות באמצעות מערכת של מחסומים קבועים וניידים וחסימות פיזיות, הפרוסים ברחבי השטח.

מספר המחסומים הקבועים המוצבים בגדה המערבית כמעט ולא השתנה במהלך 2007 ועמד על 102 בממוצע חודשי. נכון לחודש דצמבר 2007, מספר המחסומים הקבועים בגדה עמד על 99. 36 מהמחסומים הם נקודות בידוק אחרונות לפני הכניסה לישראל, אך רובם ממוקמים במרחק של כמה קילומטרים בתוך שטח הגדה המערבית. חלק מהמחסומים המונעים כניסה לישראל הופרטו, והם מאוישים כיום על-ידי חברות שמירה פרטיות, ואילו השאר מופעלים על-ידי שוטרי מג"ב וחיילים. 63 מהמחסומים הנותרים מוצבים בעומק הגדה המערבית ושולטים בתנועה בתוכה. 47 מתוכם מאוישים באופן קבוע על ידי הצבא והשאר מאוישים לסירוגין. 16 מהמחסומים הפנימיים מוצבים בתוך העיר חברון. בנוסף למחסומים הקבועים מציב הצבא עשרות מחסומי פתע ניידים בכל שבוע ברחבי הגדה.

חומרת ההגבלות המוטלות על המבקשים לעבור במחסומים משתנה ממחסום למחסום ומעת לעת, אך כמעט בכל המחסומים המאוישים נדרשים הנוסעים להציג תעודות זהות או היתרי מעבר ואלו נבדקים בהתאם לתנאי המעבר החלים במחסום הספציפי. לעיתים קרובות עורכים החיילים בידוק בכלי הרכב ובחפצי הנוסעים.

בחלק מהמחסומים אוסרת ישראל מדי פעם על מעבר של נערים וגברים המשתייכים לקבוצת גיל מסוימת, לרוב בני 35-16. הגבלה זו נפוצה במיוחד במחסומים שבמחוז שכם;

מעת לעת מטילה ישראל הגבלה גורפת האוסרת על כל תושביו של מחוז מסוים לעבור במחסומים המאוישים רגלית, או לחלופין לעבור בהם בכלי-רכב. הגבלות מסוג זה נפוצות מיוחד במחוזות ג'נין ושכם;

במחסומים מסוימים מותרת התנועה רק לכלי רכב בעלי היתרים מיוחדים, הניתנים בדרך כלל לתחבורה ציבורית ולכלי רכב מסחריים בלבד;

בנוסף, חסמה ישראל את דרכי הגישה לכבישים הראשיים באמצעות מגוון חסימות פיזיות, בהן סוללות עפר, קוביות בטון, שערי ברזל ותעלות. מספר החסימות משתנה לעיתים קרובות בהתאם לנסיבות הפוליטיות והביטחוניות,ובשנת 2007 נספרו 459 חסימות פיזיות בממוצע חודשי. החסימות הפיסיות אינן מאפשרות הפעלת שיקול דעת בנוגע למעבר דרכן, אף לא במצבי חירום. כמו כן, החסימות מונעות לא רק מעבר של כלי רכב, אלא מגבילות גם את מעברם של הולכי רגל רבים אשר מתקשים לעקוף אותן: קשישים, חולים, נשים בהריון וילדים קטנים.

מערכת הגבלות זו מאפשרת לישראל לייחד את השימוש בחלק מכבישי הגדה המערבית, באורח בלעדי, או כמעט בלעדי, לישראלים, ובראש וראשונה למתנחלי הגדה המערבית. ישראל אוסרת על כלי-רכב פלסטיניים גם לחצות חלק מן הכבישים, דבר המגביל את גישתם לכבישים נוספים, עליהם לא חל האיסור. כתוצאה מכך נאלצים נוסעים בכלי-רכב פלסטינים לרדת מן הרכב, לחצות את הכביש ברגל, ולמצוא תחבורה חלופית מעברו השני. למעלה מ-300 ק"מ של כבישים ברחבי הגדה אסורים או מוגבלים לשימוש פלסטינים, בעוד שישראלים יכולים לעשות בהם שימוש ללא כל הגבלה.

הבדיקות והחיפושים הממושכים שעורכים החיילים בחלק מן המחסומים המאוישים, היחס המשפיל והתורים הארוכים, מרתיעים את הנהגים הפלסטינים גם מפני שימוש בחלק מהכבישים עליהם לא חלים איסורים. כתוצאה מכך, התנועה הפלסטינית בחלק מהכבישים הראשיים בגדה דלילה ביותר, ואלה עומדים כמעט בלעדית לרשות המתנחלים.

מדיניות הכבישים האסורים אינה מעוגנת בחקיקה הצבאית או במסמך רשמי כלשהו (זאת למעט איסור הנסיעה בכביש 443 שעוגן בצו לאחר 5 שנים ובעקבות עתירה בעניין לבג"ץ). בתשובה לפניית בצלם בעניין זה, השיב דובר צה"ל כי הגבלות אלה מוטלות על סמך "צווים שבעל פה" המועברים לחיילים. מאפיין זה, מוסיף למדיניות מימד של חוסר ודאות ומקשה לבקר אותה ולהעמידה במבחן שיפוטי.

אחת ממטרותיה המוצהרות של מדיניות זו היא שמירה על בטחון המתנחלים. נוכח אי-חוקיותן של ההתנחלויות עצמן, נוצר מצב של הוספת חטא על פשע: פגיעה גורפת ובלתי מידתית בחופש התנועה של אוכלוסייה שלמה, על מנת לממש ולהנציח מדיניות שהינה בלתי חוקית מלכתחילה. אולם, גם לו נועדו ההגבלות למנוע פיגועים בתוך ישראל גופא, ולא בהתנחלויות, הייתה מדיניות זו בלתי-חוקית. זאת בשל אופייה הגורף והבלתי-מידתי, ההופך אותה לענישה קולקטיבית אסורה.

זאת ועוד, מדיניותה של ישראל מבוססת על ההנחה שכל תושב פלסטיני באשר - הוא מהווה סיכון ביטחוני , דבר המצדיק פגיעה בחופש התנועה שלו . הנחה זו היא גזענית, וגוררת פגיעה גורפת בזכויות האדם של אוכלוסייה שלמה על סמך מוצאה הלאומי. ככזו מהווה המדיניות הפרה בוטה של המשפט הבינלאומי.