סלילת כבישים חלופיים לפלסטינים

בניסיון להפריד בין תנועת כלי רכב פלסטיניים לאלו הישראלים בגדה ולמנוע שיתוק מוחלט של תנועת הפלסטינים באזורים מסוימים בגדה, כתוצאה ממגוון ההגבלות שהוא מטיל, גיבש הצבא תכנית לסלילת כבישים חדשים המיועדים לשימוש בלעדי של האוכלוסייה הפלסטינית. תכנית זו ייעדה את הכבישים המרכזיים בגדה לשימוש ישראלים, ובעיקר מתנחלים, ואילו מרבית הכבישים שיועדו לפלסטינים היו אמורים לעבור דרך כפרים ומרכזי ערים. עם זאת, בעקבות הביקורת הרבה שנמתחה עליה הוקפאה התכנית ובשנת 2006 החל הצבא לגבש תכנית חלופית .

מטרתה המוצהרת של התכנית החלופית היא ליצור רצף תחבורתי נפרד לפלסטינים בגדה, מצפון לדרום. בניגוד לתכנית הקודמת , שנועדה ליצור הפרדה מוחלטת, התכנית החדשה התבססה על הפרדה מפלסית של התנועה במקומות שבהם יש מפגש בין כביש המשמש ישראלים לכביש המשמש פלסטינים. את ההפרדה הזו תכנן הצבא לבצע באמצעות גשרים ומחלפים, כך שנוסעים ישראלים ייסעו בכבישים המהירים, העיליים, והתנועה הפלסטינית תתרחש במפלסים התחתונים, על כבישים שכונו " כבישי מרקם חיים". על - פי התכנית, תותר תנועת כלי רכב פלסטיניים רק בעשרים אחוזים מהכבישים המשמשים כלי רכב ישראליים. על אף שמשרד הביטחון לא אישר באופן רשמי את התכנית עצמה, אלמנטים רבים ממנה מיושמים בפועל וכבישי "מרקם החיים" החלו להיסלל. כבישים אלו כוללים, בין השאר, דרכים המשתרעות במקביל לכבישים בהם אוסר הצבא על פלסטינים לנסוע וכבישים שנועדו להחליף כבישים קודמים שהגישה אליהם נחסמה על-ידי מכשול ההפרדה.

להפעלתם של כבישים אלה השלכות על זכויות האדם של התושבים הפלסטינים בגדה, הן בטווח המיידי והן בטווח הרחוק . ראשית, סלילת הכבישים כרוכה בהפקעת אדמות פרטיות ובניצול לא יעיל של שטחים ציבוריים . פגיעות אלה מצטרפות, ברוב המקרים, להשתלטות קודמת של ישראל על אדמות אחרות, בסמוך לכביש המתוכנן, לצורך הקמת המכשול . בנוסף, התוואי שבו נסללים הכבישים החדשים נקבע, כמעט תמיד, באופן חד - צדדי על - ידי הרשויות הישראליות ועל - פי שיקוליהן. כתוצאה מכך לא נשקלים כראוי האינטרסים השונים של ציבור המשתמשים והנפגעים הפלסטינים. כך למשל, במקרים רבים גורמים כבישים אלה לתיחום כפרים באופן המצמצם את אפשרויות הבנייה וההתרחבות שלהם, בהתאם לצרכים ולגידול האוכלוסייה בטווח הארוך. חלק מהכבישים נסללים בתוואי מפותל, ארוך ונטול הגיון כלכלי, לנוכח קיומו של כביש אחר על דרך המלך . במקרים אחרים, הכביש כופה על התושבים " מרקם חיים" חדש. הווה אומר, במקום לחבר את היישובים שאותם הוא נועד לשרת אל המרכז העירוני הטבעי שלהם, הכביש כופה זיקה מלאכותית ל " מרכז חיים" אחר . זאת ועוד, כבישים אלו מנציחים את הרחקתם של פלסטינים מהכבישים המרכזיים בגדה, תוך הפיכתם של אלה האחרונים ל " כבישים ישראליים" דה - פקטו, ומקלים על ישראל להטיל על פלסטינים הגבלות תנועה מבלי שהדבר ישבש, ולו כהוא זה, את זרימת התנועה של המתנחלים ושל שאר אזרחי ישראל הנעים בכבישי הגדה .

ככלל, גם אם כבישי "מרקם החיים" מקלים על תנועת הפלסטינים באזורים מסוימים, הרי שתוצאה זו מושגת תוך פגיעה מיותרת באינטרסים רבים אחרים של הציבור הפלסטיני, שאותו הם אמורים לשרת. ההשלכות של מדיניות זו אינן מסתכמות ברמת הפרט ובטווח המיידי. כל כביש, קל וחומר רשת כבישים, הוא גורם שמעצב את פני המרחב ומשפיע על היחסים בין האנשים החיים באותו מרחב. ברור אם כן שמדיניות זו של ישראל טומנת בחובה השלכות ארוכות טווח שישפיעו על קהילות שלמות .