רקע
"כדורי גומי"
פגזי פלאשט
חקירות מצ"ח
נתוני הרוגים
דיווחים בנושא
עדויות בנושא
פרסומים בנושא
   
הורדת הסרטון
עדותה של אחלאם זלט
עדותו של יוסף זלט
עדותו של עות'מאן עות'מאן
עדותו של מינעם ר'רייב
תגובת דובר צה"ל, DOC

שחזור מצולם: חיילים ירו למוות בעיטאף זלט, בת 43, בסלון ביתה בטול-כרם, 1.5.06

עיטאף זלטב-1.5.06 לפנות בוקר, במהלך מבצע למעצרו של מבוקש בשכונת ד'נאבה שבטול-כרם, ירו חיילים מיחידת המסתערבים "דובדבן" אל הקומה השנייה בבית מגורים בשכונה, הרגו את עיטאף זלט, בת 43 ופצעו את שלושת בנותיה: אחלאם, בת 21, שנפגעה באורח בינוני, ואנסאם, בת 17 ואנר'אם, בת 15 שנפצעו באורח קל.

"מקורות צבאיים" הביעו באמצעי התקשורת צער על מות האישה אך הצדיקו את הירי אל דירתה בטענה כי המבוקש היה דייר משנה בדירה וכי החיילים פתחו באש לאחר שהבחינו ב"תנועה חשודה". לעומת זאת, בתשובה לפניית בצלם, שנשלחה על-ידי דובר צה"ל למעלה משבועיים לאחר האירוע, נטען כי האישה נהרגה כתוצאה מ"ירי אזהרה" שנועד לגרום למבוקש להסגיר עצמו. מתחקיר שערך בצלם עולה כי המבוקש לא התגורר בדירתה של האישה ולא שהה בה, ובעת הירי הקטלני לא נשקפה כל סכנה לחייהם של חיילים. בצלם תובע מהפרקליט הצבאי הראשי שלא להסתפק בתחקיר המבצעי ולהורות על פתיחת חקירת מצ"ח לבירור נסיבות האירוע.

 

השתלשלות האירוע

היעד למבצע הצבאי היה איאד מועין, אשר התגורר באחת משתי הדירות בקומה הראשונה בבניין. הדירה הסמוכה לה עמדה ריקה. בקומה השנייה בבניין ישנן שתי דירות, שבאחת מהן גרה משפחת זלט על חמשת ילדיה, ובשנייה גרים בני הזוג מסרי. בעל הבניין, עבד אל-האדי טקאווה, מסר בעדותו לבצלם כי בעת השכרת הדירה הזדהה בפניו מועין בשם וויסאם עבד אל-עזיז, תוך הצגת מסמכים מזויפים.

ב-1.5.06, בסביבות השעה 03:30 לפנות בוקר, פרצו כעשרים חיילים מיחידת "דובדבן" לביתו של עות'מאן רשיד עות'מאן, בקומה השנייה של בניין דירות הנמצא במרחק של כ-30 מטר ממזרח לבניין בו התגורר מועין. בשלב כלשהו במהלך המבצע תפסו חיילי היחידה עמדה נוספת בבנין אחר, השוכן ממערב לבניין שבו התגורר המבוקש.

בסביבות השעה 03:45 התעורר יוסף זלט, לקול קריאות "לצאת מהבית" שהשמיעו החיילים ברמקולים. זלט סבר בטעות כי הקריאות מופנות לדיירי הבניין השכן, ונשאר לפיכך יחד עם משפחתו בתוך הדירה. כעבור כרבע שעה החלו להישמע קולות פיצוץ של רימוני הלם וכל שאר בני משפחת זלט התעוררו והתכנסו בסלון הדירה. לפי הדיווח באמצעי התקשורת נורו הרימונים "לצרכי הרתעה" ולא כתגובה לירי או זריקת אבנים על-ידי פלסטינים. מאוחר יותר, בסביבות השעה 4:45, הצטרפו למשפחת זלט בני הזוג מסרי.

בסביבות השעה 05:10, מיד לאחר שהשעון המעורר בטלפון הנייד של אחת מבנות משפחת זלט צלצל, נורתה לפתע, במשך מספר שניות, אש צולבת לעבר דירת המשפחה. האש נורתה בו-זמנית מביתו של עות'מאן ומן הבניין הנוסף שבו תפסו החיילים עמדות מוקדם יותר. הירי שבוצע מביתו של עות'מאן כוון אל חלון המטבח, הפתוח אל סלון הדירה, שם שהו כל בני המשפחה והשכנים. מן הירי נפצעה אחלאם זלט בידה ובירכה, ואנעם זלט, בת ה-15, נפגעה קל מרסיסים. כעבור מספר שניות נפגעה אם המשפחה, עיטאף, מכדור שחדר לראשה, ונהרגה במקום.


תרשים זירת האירוע. במרכז בית משפחת זלט. משמאל, בית משפחת עות'מאן, ממנו נורו בני משפחת זלט.

מיד לאחר הירי יצא יוסוף זלט מן הבניין כשידיו מורמות, בכדי להזעיק עזרה. זלט ניגש לאחד החיילים ברחוב וביקש כי יותר לאמבולנס שחנה בקצה הרחוב לגשת לכניסת הבניין, כדי לפנות את בנותיו הפצועות. בשלב זה כבר ידע זלט כי אשתו נהרגה. החייל סירב לבקשתו, אך התיר לזלט להעביר את הבנות אל מקום חניית האמבולנס.

זמן קצר לאחר מכן הסגיר עצמו איאד מועין לידי החיילים. בדיווחים אודות מעצרו לא צוין כי נמצאו במקום נשק או תחמושת, ולפיכך יש להניח כי מועין לא היה חמוש. מן העדויות שגבה בצלם עולה כי בכל מהלך האירוע לא נורתה ולו ירייה אחת על חיילי הכוח. לאחר מעצרו של מועין, הרס דחפור צבאי את גדר האבן שהקיפה את הבניין ואת אחד מקירות דירתו של מועין. תכליתה של הריסה זו אינה ברורה.

בשעה 08:30 עזבו החיילים את השכונה.

האמנם ירי מוצדק?

לפי מקורות בצה"ל, פתחו החיילים באש לאחר שהבחינו ב"תנועה חשודה" בדירה. עם זאת, לפי עדויותיהם של בני המשפחה ששהו בדירה, לא ברור מה עורר את חשדם של החיילים. הטענה בדבר "תנועה חשודה", המצדיקה כביכול פתיחה באש, תמוהה גם לנוכח המרחק הקצר יחסית, כ-30 מטר, בין דירת משפחת זלט לבין עמדת התצפית של החיילים בבית עות'מן, וכן בהתחשב באמצעי הראייה המשוכללים, לרבות אמצעים לראיית לילה, העומדים על-פי רוב לרשות החיילים.

יתרה מזו, גם אם אכן זיהו החיילים "תנועה חשודה", כדברי המקורות, לא ברור כלל כיצד יכולה הייתה תנועה זו לסכן את חיילי הכוח. החיילים שהשקיפו על הדירה משני הבניינים הסמוכים עמדו מאחורי קירות וודאי לא היו חשופים לירי. החיילים שנותרו ברחוב, עמדו לצד שני הג'יפים המשוריינים שהסיעו את הכוח, וסביר להניח כי כלי רכב אלה שימשו להם למחסה בעת שצרו על הבית.

גרסא מעט שונה אודות סיבת הירי, מסר דובר צה"ל לבצלם במכתב מ-18.5.06. לפי גרסה זו פתחו החיילים באש על הבית לא בתגובה ל"תנועה חשודה", אלא במסגרת "ירי אזהרה", שנועד לגרום למבוקש להסגיר עצמו לחיילים. אולם, טענה זו תמוהה אף יותר מקודמתה, שכן, הכדור שפגע בראשה של זלט לא היה "כדור טועה" שחדר לדירתה, כפי שניתן להבין מגרסת דובר צה"ל, אלא חלק מאש צולבת שכוונה אל חלונות הדירה ונמשכה זמן מה.

יד קלה על ההדק

מאז תחילת 2004 ועד לאירוע זה, הרגו כוחות הביטחון של ישראל 157 בני אדם במהלך פעולות למעצר מבוקשים בגדה המערבית. לפחות 35 מן ההרוגים היו אזרחים שלא היו קשורים ליעדי הפעולה בכל דרך שהיא ועוד 54 לפחות הוגדרו כמבוקשים, אך לא היו חמושים או שלא השתמשו בנשק בעת שנורו ונהרגו.

התופעה של הרג אזרחים תמימים ומבוקשים שלא סיכנו את החיילים במהלך פעולות מעצר אינה אוסף של "טעויות מצערות" או תוצר "בלתי נמנע" של נסיבות כל מקרה ומקרה. מדובר בתוצאה ישירה של מדיניות הצבא. מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה שינה צה"ל את הוראות הפתיחה באש בכלל ואת אלה הנהוגות בפעילות למעצר מבוקשים בפרט, באופן שעודד התנהגות של "יד קלה על ההדק". בין השאר, מונחים חיילי צה"ל לפתוח באש חיה גם במצבים שבהם לא נשקפת להם סכנת חיים. ההוראות ניתנות לחיילים בעל פה, לעיתים קרובות בצורה עמומה, דבר שמותיר כר נרחב לפרשנויות ופותח פתח להעברה חלקית ואף שגויה של ההוראות. בנוסף, מאז תחילת האינתיפאדה נמנעת הפרקליטות הצבאית מפתיחת חקירות מצ"ח באשר להריגתם של פלסטינים מאש חיילי צה"ל, למעט במקרים חריגים. הדבר יוצר אווירה של חסינות מפני מתן דין וחשבון.

מדו"ח שפרסם בצלם במאי 2005, הכולל תיאור וניתוח מפורטים של ארבעה מבצעים למעצר מבוקשים במהלך השנה שקדמה לפרסום הדו"ח, עולה כי במבצעים אלה פעלו החיילים כאילו מדובר בהתנקשות ולא בפעולת מעצר, תוך הפרה בוטה של הוראות המשפט ההומניטארי הבינלאומי. בשניים מהמקרים צרו חיילים על בית שבו שהה אדם שהוגדר כמבוקש, ופתחו באש על אדם אחר שגר בו, מיד כשזה פתח את הדלת, וזאת ללא אזהרה מוקדמת ומבלי שניתנה לו כל אפשרות להסגיר את עצמו. ההרוגים במקרים אלה לא היו חמושים ולא סיכנו את חיי החיילים בשום צורה. בשני המקרים האחרים "נטרלו" אנשי כוחות הביטחון את מי שהוגדר כמבוקש ובכל זאת ירו בו לאחר מכן למוות: באחד מהם מדובר באדם שהרים את ידיו לאות כניעה ולאחר מכן נורה, ואילו במקרה האחר מדובר באדם שנפצע מירי החיילים לאחר שניסה להימלט ונורה למוות בעת ששכב פצוע על הקרקע, לאחר שנשקו נלקח ממנו.

בצלם פנה לפרקליט הצבאי הראשי בתביעה כי יורה על פתיחת חקירת מצ"ח לבירור נסיבות הריגתה של עיטאף זלט ופציעת בנותיה, ובמידת הצורך, יפעל להעמדה לדין של האחראים למעשים אלו.