5.3.06
סרטון וידאו חדש: עמימות קטלנית
מתוך וידאו בצלם, "עמימות קטלנית"
סרטון וידאו חדש של בצלם מביא עדויות של חיילים על הוראות הפתיחה באש. מן הסרטון עולה, כי ההוראות הניתנות ללוחמים עמומות ומביאות במקרים רבים לירי מיותר שעולה בחיי אדם.
אחד החיילים, סיפר בעדותו על מדיניות הצבא בעיר חברון: "הפלסטינים היו מבצעים ירי... מה שהצבא עשה בתגובה, הוא תפס עמדות שולטות והעמיד מקלעים. התפקיד שלנו, המקלענים, היה להגיב... מקלעים זה לא נשק מדויק. אתה מבצע צרור ראשון, רואה איפה הוא פגע ולפי זה מסיט את הקנה בשביל לתקן... קרה אצלנו שירו במקלע ופגעו בגג של בית חולים עם רימון...
"כל ההוראות האלה נובעות ממקום מאוד פשוט: שלא ייתכן שהפלסטינים יבצעו ירי ואנחנו, הצבא, נשתוק... [החיילים] היו עושים מסעות נקם. עולים לאבו סנינה או לחארת א-שיח', יורים מטווח אפס... וכשגם זה לא עזר, התחיל ירי על רכוש בשביל להרתיע."
בעבר הוגבלו הוראות הפתיחה באש בשטחים למשימות של אכיפת חוק. אולם, עם פרוץ האינתיפאדה, בספטמבר 2000, ערכה בהן ישראל שינויים משמעותיים, והפכה אותן לעמומות יותר. בין השאר, הפסיק הצבא לחלק לחיילים עותק מודפס של ההוראות והרחיב באופן ניכר את מגוון המצבים והנסיבות בהם מותר לחיילים לפתוח באש. לפי נתוני בצלם, הרגו כוחות הביטחון הישראליים מאז תחילת האינתיפאדה לפחות 1,806 פלסטינים שלא לקחו חלק בלחימה בעת שנהרגו. בהיותן עמומות, מהוות ההוראות שניתנות לחיילים את אחד הגורמים המרכזיים למספר הגבוה הזה.
הנחיות חדשות בצה"ל לחקירת הרג אזרחים בשטחים
אכיפת עוצר במחנה הפליטים א-דהיישה.
תצלום: רויטרס
הרמטכ"ל, דן חלוץ, שינה לאחרונה את נוהל החקירה הפנימית של הצבא לגבי מקרים שבהם חיילים הרגו אזרחים פלסטינים שלא השתתפו בלחימה. עם פרוץ האינתיפאדה, בספטמבר 2000, הוחלט בפרקליטות הצבאית להפסיק את הנוהל שהיה בתוקף עד אז, לפיו נפתחה חקירת מצ"ח באופן אוטומטי בכל מקרה של הרג פלסטינים שלא היו מעורבים באירועי לחימה. חקירות כאלה נפתחות מאז רק במקרים יוצאי דופן. בצלם עתר לבג"ץ, ביחד עם האגודה לזכויות האזרח, בבקשה כי זה יורה לצבא לחזור למדיניות שהייתה נהוגה לפני תחילת האינתיפאדה השנייה. שינוי הנוהל בנוגע לחקירות פנימיות, עליו הודיע הרמטכ"ל לאחרונה, הוצג בבג"ץ על-ידי פרקליטות המדינה כ"שיפור משמעותי" במצב הקיים, המצדיק דחיית העתירה של בצלם והאגודה.
לפי הנוהל החדש, יועבר לפרקליטות הצבאית דיווח מפורט על כל מקרה של הרג אזרחים שלא השתתפו בלחימה, וזאת בתוך 48 שעות. על סמך החומר שיתקבל יחליט הפרקליט הצבאי הראשי האם לפתוח בחקירת מצ"ח אם לאו.
למרות השיפור הכרוך בו, הנוהל החדש אינו מסיר את הפגמים המרכזיים בהליך ההחלטה על פתיחה בחקירה. האחריות על איסוף המידע המועבר לפצ"ר, שעל פיו יוחלט האם יש מקום להורות על פתיחת חקירת מצ"ח, נותרה בידי הכוח הצבאי שהיה מעורב בגרימת המוות. מצב זה יוצר ניגוד אינטרסים חריף, שכן מי שאמון על דיווח אודות העובדות העיקריות בכל מקרה עלול לשאת באחריות פלילית על המעשים המדווחים. יתרה מזאת, הנוהל החדש אינו פותר את הבעיה הקיימת כיום: ההחלטה על פתיחת חקירות מצ"ח מתקבלת לרוב זמן רב אחרי כל מקרה, כאשר כל הראיות בזירת האירוע נעלמו מזמן. בקשתם של בצלם והאגודה, שמצ"ח תתעד מיידית את זירת האירוע בו נהרג אזרח פלסטיני, כך שאם יוחלט בעתיד לפתוח בחקירה ניתן יהיה לנהל אותה בצורה אפקטיבית, נדחתה על-ידי פרקליטות המדינה.
מעל לכל, הנוהל החדש מותיר על כנו את המצב הקיים, לפיו ככלל אין פותחים בחקירה במקרים של הרג אזרחים שלא השתתפו בלחימה. מצב זה מעביר לחיילים מסר חמור של זלזול בזכות האדם הבסיסית ביותר, הזכות לחיים.
חשד כי ישראל הגדירה שטחים הסמוכים לגדר סביב עזה כ"אזורי מוות"
הגדר המקיפה את רצועת עזה. תצלום:
Zero2000
מאז השלמת ההתנתקות מרצועת עזה בספטמבר 2005 הרגו חיילי צה"ל בסמוך לגדר המקיפה את הרצועה תשעה אזרחים פלסטינים בלתי-חמושים, כך עולה מתחקיר שערך בצלם. בהרוגים חמישה קטינים ובכללם ילדה בת שמונה. אף אחד מההרוגים לא נשא עמו נשק או חומרי חבלה, וזאת גם לפי גרסת הצבא. הפלסטינים לא הוזהרו לפני הירי ולא ניתנה להם הזדמנות להיכנע.
באמצעי התקשורת הועלתה הטענה בדבר קיומם של "אזורי מוות", שקיימת לגביהם הוראה המחייבת את החיילים לפתוח באש באופן אוטומאטי על כל אדם הנכנס אליהם. גורמים שונים בצה"ל הכחישו את קיומה של הוראה מעין זו. אולם, תשעת המקרים המובאים כאן מחזקים את החשד כי שטחים נרחבים בסמוך לגדר ברצועת עזה אכן הוגדרו כ"אזורי מוות".
בצלם פנה לפרקליט הצבאי הראשי בדרישה להורות על פתיחת חקירת מצ"ח בנוגע למקרים אלה.
ישראל סיפחה בפועל את בקעת הירדן
מחסום חמרה, בקעת הירדן. תצלום: בצלם
ישראל מנהיגה ברצועה המזרחית של הגדה המערבית, הכוללת את בקעת הירדן וצפון ים המלח, משטר חמור של הגבלות תנועה, כך עולה מתחקיר בצלם. ההגבלות חלות רק על הפלסטינים: צה"ל אוסר, ככלל, על כניסת פלסטינים לאזור זה, ומאפשר רק לאלה מביניהם הרשומים כתושבי אחד מכפרי האזור להגיע אליו. ניתוק הרצועה המזרחית משאר הגדה המערבית פוגע פגיעה קשה בזכויות האדם של פלסטינים רבים. מדיניות זו מתבצעת מבלי שהוחלט על כך בממשלה ומבלי שהדבר יובא לידיעת הציבור.
טבעו של המשטר שישראל מיישמת ברצועה המזרחית מרמז על כך שהמניע מאחורי מדיניותה של ישראל אינו בטחוני-צבאי אלא מדיני: סיפוחן בפועל של בקעת הירדן וצפון ים המלח. בדומה לסיפוחם בפועל של שטחים נרחבים אחרים ממערב למכשול ההפרדה, מהווה סיפוח זה הפרה בוטה של זכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית.
חיילים הכו שני פלסטינים במחסום
עלאא אל-מעיווי (מימין) ועלאא אל-חליקאווי.
תצלום: בצלם
ב-9.2.05 בלילה נסעו במכונית עלאא אל-מעיווי ועלאא חליקאווי, תושבי מחנה הפליטים אל-פוואר, שמדרום לחברון, במטרה להגיע הביתה. במחסום אל-פוואר טענו בפניהם חיילים שיש ברשותם של השניים כלי נשק, ודרשו מהם להסגיר אותם תוך שהם מכים אותם נמרצות ומאיימים עליהם.
בעדותו לבצלם מסר אל-מעיווי: "החייל הצמיד את הקנה של הרובה שלו... לפנים שלי ודחף אותי. הוא פגע בי מתחת לעין ימין. כאב לי מאוד והתכופפתי כשאני משפשף את הפצע כדי להקל את הכאב. החייל השני אמר לי לתת לו את תעודת הזהות שלי... הרמתי את המפתחות והלכתי להביא את המכונית. עלאא נשאר עם החיילים. אחרי בערך עשרה מטרים, שמעתי את עלאא צורח מכאבים."
בהמשך עדותו סיפר: "הוא הצמיד את הקנה של הרובה שלו לאיבר המין שלי ודרך את הרובה. הייתי בטוח שהוא עומד לירות. קפצתי אחורה, הרמתי ידיים ונשבעתי שוב שאין לי נשק. פתאום, החייל הזה נתן לי אגרוף חזק מתחת לעין. צרחתי מכאב ואמרתי שאני רוצה לראות את המפקד. החייל התקרב אלי וצעק לי לשתוק."
החיילים שחררו את השניים כעבור כשעתיים וחצי, ואלה נאלצו לעשות את שארית דרכם ברגל. בצלם פנה לפרקליט הצבאי הראשי בדרישה להורות על פתיחת חקירת מצ"ח בנוגע למקרה.
|
I |
I |
I |
I |